רש"י על נדה נ״ז א:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על נדה נ״ו ע״ב:כ״ד רש"י על נדה נ״ז ע״א:ג׳ »

1 נדה פתח ↗

גְּמָ' מַאי דְּרוּשׁ? ״לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים בְּנַחֲלָתְךָ״.

2 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות תרומות פתח ↗

אילן שהוא עומד חוץ לארץ כו'. הנה מדברי רבינו משמע דרק אם עומד בארץ אבל אם עומד בחו"ל אף שהשרשים מתפשטים בארץ פטור וע' ב"ב דף כ"ז ע"ב דמשמע להיפך ובירוש' פ"א דערלה ה"א דשרשים של חו"ל אינם פוטרים האילן העומד בארץ אבל שרשים של ארץ מחייבים את האילן העומד בחו"ל והנה ע' ב"ב דף כ"ו ע"ב גבי מה דאמר שם אם העצים של השרשים שייכים להאילן או להקרקע ומביא ראיה מהך דמעילה ע"ש וע' בדברי רבינו בהל' מעילה פ"ה ה"ו והנה דברי רבינו שם לכא' תמוהים דפסק שם דאם השרשים שהם בתוך שדה הקדש הם סמוכים להאילן בתוך הי"ו אמה לא נהנים ולא מועלים ואמאי לא נימא דגם האילן יהי' קדוש משום שיונק משדה הקדש וע' ב"ב דף ע"א גבי המקדיש את השדה וצ"ל דכאן מיירי דעדיין לא ינק כלום רק דהקדיש השדה והאילן עומד חוץ לשדה ואמרינן דהשרשים שבתוך י"ו לאילן לא הקדיש או י"ל דמיירי שהם שייכים לב' בני אדם וא"כ כיון שהשרשים שייכים לבעל האילן לא חל עליהם הקדש ולהיפך אם בעל האילן הקדיש אז השרשים שהם בתוך י"ו אמה להאילן חל עליהם הקדש אך זה קשה א"כ אם הקדיש את האילן שרשים שהם בתוך שדה הדיוט והם חוץ לי"ו אמה אמאי לא נהנים הא הם אינם שייכים לו וכמש"כ רבינו פ"י מהל' שכנים ה"ז דבשלמא גבי שדה הקדש אף דהשרשים שייכים להאילן מ"מ כיון שהם בתוך שדה הקדש אסור ליהנות מהם וכמו גבי מעין שיוצא בתוך שדה הקדש אף דבאמת קי"ל דהיכא דמתפשט חוץ לשדהו אף מה שבתוך שדהו אינו שלו ע' ע"ז דף מ"ז ובתוס' שם וכן דייק רבינו בפ"ד מהל' איסו"מ פ"ד ה"ז ע"ש דנקט בארצו וע"ש בתוס' דף נ"ט ע"א וב"ק דף פ"א ע"א וביצה דף ל"ט ע"א גבי מעיינות הנובעים ה"ה כרגלי כל אדם ע"ש ברש"י מ"מ גבי מעילה ס"ל דהמעיין שבתוך השדה אסור אף אם יוצא חוץ לשדה וע"ש ברש"י במעילה במשנה דפ"י דמיירי דהמעין יצא משדה אחר משום דס"ל דבמעין ג"כ הוי גדר גדולין וע' כתובות דף ע"ט ע"ב גבי פיר של גפרית אם הוה בגדר פירות משום דרש"י לשי' אזיל דס"ל בב"ק דף פ"א גבי תנאי יהושע דבלא תנאי יהושע לא היה שייך רק למי שיוצא משדהו ויהושע התנה דשייך לכל העיר אך רבינו ס"ל להיפך דמן הדין הוא שייך לכל העולם משום דכיון דניידי לא שייך בהם קנין וכמו צבי רץ כדרכו. ולכך לא קנה תחום כמבואר ערובין דף מ"ו ע"א רק יהושע התנה שיהא שייך לבני העיר וכן פסק רבינו בהל' גזילה פ"ו הי"ג וכן הוא בתוספתא פ"ו דב"ק וע' מש"כ רבינו בהל' נ"מ פ"ה אך שם דייק אע"פ שאין עיקרו בחלקם משמע שאם עיקרו בחלקם מה"ד שייך להם דוקא ולא מחמת תנאי יהושע וע' בנדרים דף פ' ע"ב דהם קודמין לעיר אחרת ושם או דר"ל מחמת תקנת יהושע או דר"ל דעיקרו יוצא מעירם וע' בשאלתות פ' ראה דמפרש דמיירי שחפרו המים ומ"מ א"צ אחרים ליתן דמים לאותם שחפרו המעין ולכך קי"ל במס' שביעית פ"ח מ"ה דמותר ליתן לבייר פירות שביעית לשתות משום דכיון דא"צ לשלם לו עבור זה לא הוי גדר סחורה וע"ש בירוש' ובאמת זה תליא אי מים מקרי חלק מן המעין או הוי כמו דבר אחר וע' בע"ז דף מ"ז ע"א דבעי שם גבי המשתחוה למעיין אי מימיו אסורים וכן פסק רבינו בהל' איסו"מ פ"ד ה"ז ולא הוי כמו קמח מחטין דפסקינן דמותר ע"כ דס"ל דמעין המים היוצאים ממנו הוא חלק ממנו ולא דבר חדש וכמו אבנים מהר דמבואר שם דלא הוי שינוי וע' נדה דף כ"ג ע"א דהר לא מקרי אלא כ"ז שהוא מחובר ומ"מ האבנים ממנו לא הוי שינוי ואסורין ול"ד לפשתן דפסק רבינו בהל' ציצית פ"א הי"א דאם השתחוה לפשתן נטוע כשר לציצית משום דפשתן כ"ז שלא נעקר אין שם פשתן עליו עד שיעקר ויטוה וע' הל' סוכה פ"ה ה"ד דפשתן אין עליו שם גדולי קרקע כיון דנשתנית צורתה וע' בכורות דף י"ז ע"א מה פשתן שלא נשתנה ובירוש' רפ"ט דכלאים מה פשתן כברייתו משא"כ בצמר דיש שם צמר עליו אף בזמן שהוא מחובר ולכך ס"ל לרבינו בהל' כלאים פ"י ה"י דבלא ביטול הוה חשש על נימא של צמר שבעורות הכבשים וע' שבת דף ע"ד ע"ב דאם טוה כה"ג דאינו חיוב ולכך ס"ל לרש"י בסוכה דף ל' ע"ב ד"ה וקרקע דאף גבי יאוש אף אם נימא דקני מ"מ אסור משום מצוה הבאה בעבירה ובשינוי מעשה לא אמרינן זה משום דס"ל דהוי פנים חדשות ולא שייך בזה מהב"ע וע' במה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בהל' נדרים פ"ט הי"ח גבי הנודר מן המעין ע"ש בהשגות שכ' לשם מעין נדר ר"ל כך אם האיסור משום שהמים שבהם הם נמשכים מן המעין שנאסר במימיו או משום דהם עצמן נמשכים מן המעין פלוני שנאסר בו ולא משום המים ונ"מ אם יכול לשתות תיכף כשנדר מן המים שהיו בהם קודם שחל הנדר וזהו ג"כ כוונת הגמ' בע"ז דף מ"ז ע"א קמאי אזלי ור"ל דהמעין אין בו הני מים שהשתחוה להם וכע' דאמרינן בתמור' דף ל"א ע"א גבי אפרוח ביצי טריפה:והנה כך דהא דקי"ל דגדולי הקדש אסורים לא ר"ל מחמת שהם באים מן האיסור רק דהם גופא נעשים הקדש וכמו שבח הקדש ע' מנחות דף פ' וכ"מ וע' תמורה דף ל"א ע"ב גבי גדולין דהיכא דחזיא למזבח אף בקדשי מזבח מועלין בגדולין שלהן ור"ל כמו גבי ביצי תורים של הקדש שנעשו אפרוח דחלה עליהם קדה"ג מאליו וכ"כ בזה ולא כפי' התוס' גבי המקיז דם דשם רק משום דהוי חלק מהבהמה כמבואר במעילה דף י"ב ע"ב וע' בד' ר"י ז"ל דפ"ה דברכות וגם אם ר"ל על הקזה או על הדם שהקיז ונ"מ לפי המבואר בירוש' ספ"ה דיומא דלכך ליכא מעילה בדם קדשים משום דכתיב כל אוכליו יכרת אין לך בו אלא כרת בלבד וא"כ איך יש מעילה על דם וע"כ דהמעילה היא על ההקזה עכ"פ א"א לפרש הגמ' כפי' התוס' רק כמש"כ. וכן הדין גבי כלי שרת שנשתברו וחזר והתיכם דא"צ לקדשם קדושה אחרת וכמש"כ רבינו בהל' כה"מ פ"א הי"ג דאין קדושתן מסתלקת מהם לעולם והוא מטעם זה דזהו ג"כ גדר גדולין ושם הראשון עליהם. ונ"מ דבירוש' דערלה פ"א ה"ג מבואר דהיכא דגדל מתוך איסור אף דהגדולין אסורים מ"מ אין לוקין עליהם אלא לפי חשבון איסור שיש בהם וע' ר"ן נדרים דף נ"ז ע"ב וברא"ש שם וכאן מועלין על הכל משום דהכל הקדש אך זה רק בדבר שאין זרעו כלה וע' בד' רבינו בהל' נדרים פ"ה הט"ז דפסק שם דגדולין רק ספק וע"ש בהשגות אך באמת רבינו מיירי היכא דזרעו כלה ואז האיסור הוה רק בגדר תפיסת דמים וע' בירוש' ע"ז ח"ג וערלה ספ"א גבי אפרוח ביצת ע"ז אי אסיר וכן אפרוח ביצת הקדש אך זה ס"ל לרבינו דנהי דקי"ל דגדולי הקדש מועלין בהם זה רק כשעיקר הדבר הוא קיים ונאסר כל דבר הבא ממנו וכע' הך דברכות דף ל"ז ע"ב כשבא מלחם גדול וע' ע"ז דף מ"ב גבי שברי ע"ז דס"ד ג"כ לחלק כה"ג משא"כ כשנשתנה הדבר לגמרי ונעשה פנים חדשות י"ל דלא נאסר ובאמת נ"ל ג"כ דהנה לכא' קשה מה דמבואר בסנהדרין דף מ"ז ע"ב קרקע עולם אינו נאסר והרי הא קי"ל דמקום עגלה ערופה נאסר לעולם כמבואר בסוטה דף מ"ו ומכות דף כ"ב וכן פסק רבינו בפ"י מהל' רוצח ודוחק לאמר דשם מיירי שקברו שם את העגלה דשם צריכה להיות נקברת כמבואר בזבחים דף מ"ו וכ"מ וע' באדר"נ פרק ל' דאסור להזיזה ממקומה ובדברי רבינו פ"י מהל' רוצח ה"ו ונ' דרק אם נערפה אבל אם מתה לאחר ירידה אף דצריכה קבורה מ"מ א"צ במקומה וא"כ י"ל דאז אין הנחל נאסר אף שכבר ירדו לנחל וכן משמע מלשון רבינו שם דעיקר הטעם משום דנקברה שם והוי בגדר יד להעגלה וע' ירוש' סוטה פ"ט דהוי מחלוקת כמה מקום תפוסתו של עגלה חד אמר ד' אמות וחד אמר נ' אמה וזה מבואר בחולין דף קכ"ח ע"ש בתוס' דאף דהוא עצמו א"א שיאסר או יטמא מ"מ בגדר יד שפיר חל עליו איסור או טומאה וכן שיטת רבינו בהל' ע"ז פ"ח גבי דלעת וע' תוס' ע"ז דף מ"ז ע"ב דכ"ז שע"ז בתוך הבית הבית אסור וסנהדרין דף מ"ח ע"א בכה"ג גבי מת בקבר והוי בגדר מעשה עץ ונ"מ ג"כ דאף דקי"ל דאין בע"ח אסורים מ"מ י"ל דכמו דאמרינן בערובין דף ט"ו גבי עשה בהמה גולל לקבר אם היא מטמאה אף שאח"כ ניטלה משם ע"ש ברש"י ואף דמבואר בזבחים דף ט"ז ובכתובות דף ס' ע"א דגבי בהמה ליכא טומאה מחיים מ"מ כאן טמאה משום דהוי חלק מקבר ה"נ י"ל דגם לאה"נ כן אך ע' באהלות פט"ו מ"ט מבואר שם לפי פי' רבינו בפה"מ שם דכיון שנטלה מהקבר אינה מטמאה וע' ע"ז דף נ"ד ע"א דבע"ח אין עליהם גדר בימוס ולמ"ד דיש עליהם אז י"ל דאסור אף להדיוט וע' בירוש' פ"ג דע"ז גבי ביצה דאף דאין בה תפיסת ידי אדם מ"מ אם גדר בה לע"ז אסורה וע' בע"ז דף מ"ב ע"ב דביצה ואפרוחים הצריכים לאמן שע"ג אשירה אסורים ובד' רבינו מבואר שם דהטעם דאשירה הוה להם בסיס והוי בגדר יד ע"ש בפ"ז מהל' ע"ז הי"ב וזה ודאי אף אם אח"כ נתגדלו אסורים ואף לרש"י כן דאיסור שבהם במה פקע וע' חולין דף קל"ט ע"א דמחלק שם בין קדשי בדק הבית לקדשי מזבח וע' בהל' זו"מ פ"א ה"ב גבי חיה ועוף שבביברין דפליגי רבינו והר"א ז"ל אי הוה גזל מה"ת ומבואר בירוש' גיטין פ"ה דזה רק בגדולים אבל בקטנים קנה קנין גמור וע' תוס' ב"ב דף ע"ט ע"ב וביצה דף כ"ה ע"א מה דמחלק שם בין סמוך לעיר ובין בה לאמה ובתוספתא שם גבי מקושרין ומנוענעין וע' בספרי פ' תצא פ"ס רכ"ח יצא מקושרין שהם ברשות אחרת ואז אם אח"כ נתגדלו י"ל דג"כ הוי שלו מה"ת וגם נ"מ לפרש שלהם דשל ע"ז אסור כמבואר בע"ז דף ל"ד משא"כ כה"ג דאין עליהם שם ע"ז רק איסור. עכ"פ כיון דהוא חלק מן הדבר הנאסר אף אם הוא בעל חי ג"כ נאסר אף דאם היה הוא עצמו איסור אינו נאסר. וכן נ"מ להך דמבואר בחולין דף צ"ח הובא בדברי רבינו בהל' מא"ס פט"ו ה"כ דביצת עוף טמא אינה אוסרת אם נתבשלה עם שאר ביצים משא"כ בביצה שיש בה אפרוח והטעם כך דכ"כ במה דאמרינן דגבי קדשים מקום חתך אינו אוסר ע' חולין דף צ"ט ומש"כ רבינו בהל' תרומות פי"ד הכ"א דספק תרומה טמאה אסור וספק המדומע מותר משום דכל דבר שהאיסור שלו אינו עצם רק מעלה א"א שיאסור את חבירו כיון שחבירו אין בו זאת המעלה אבל דבר דהוא עצם אז שפיר אוסר חבירו וס"ל דתרומה טמאה חל עליה איסור עצמיי לא רק משום קדושת התרומה שיש בה וזהו הגדר דפסחים דף ל"ד ע"ב אין זריעה לתרומה משום מעלה ר"ל דאז אין עליה איסור משום טומאה דליהני זריעה רק הוי איסור:והנה טעם של כל דבר הוי עצם משא"כ בביצים הוי רק יוצא מזה וכע' דאמרינן בירוש' תרומות פ"ט גבי משקין עושין פירות וע' תרומות פ"י מי"ב גבי ביצה שנתבלה בתבלין ור"ל אף בקליפתה. וא"כ כך דביצה שיש בה אפרוח הוא איסור עצם משא"כ בביצה טמאה ע' בהל' מא"ס פ"ג ה"ו דס"ל דאין לוקין עליהן וא"כ חזינן דאין עליהן שם איסור עצמי לכך הטעם היוצא מהן אינו אוסר אחרים כע' מקום חתך גבי זרוע בשילה והנה רבינו ז"ל שם גבי ביצה טריפה כ' דהאיסור שהוא כביצת עוף טמא אף דבאמת לדידן לא שייך זה כלל דכיון דקי"ל דאין טריפה יולדת וע"כ בעיברה ולבסוף נטרפה וא"כ האיסור טריפה חל על עצם הביצה וא"כ לפ"ז שפיר אוסר אם נתבשלה עם ביצים כשירות ויהי' ג"כ נ"מ לשי' ר"ת דס"ל בכ"מ דאין שור הנסקל נאסר מחיים ע' בכתובות דף ל"ג וכ"מ זה רק היכא דהחיוב הוא מצד עצמו אבל של עיר הנידחת דרק משום עה"נ כחלק משם שפיר נאסר גם מחיים וכן היא שי' רבינו בהל' ע"ז פ"ד וע' מש"כ בזה בהל' מא"ס אך י"ל דנ"מ בין של צדיקים לשל רשעים דהני דאסירי מחמת שללה הוי כמו חלק והני דאסירי מחמת בהמתה הוי כמו פרט וע' רש"י חולין דף ק"מ דמבואר שם דלאחר שהורגם צריך לשורפם ג"כ וזה רק הני דהוי בכלל שללה משא"כ של צדיקים דרק משום בהמתה אז די בהריגה וכן נ"ל דנ"מ לענין הך דמבואר בכריתות דף כ"ד גבי עה"נ דכל המחזיק זכה זה רק בשל רשעים דהחיוב הוא חיוב בפ"ע וכן גבי שור הנסקל של רביעה דלא תליא כלל בבעלים ולכך מוכח בסנהדרין דף ע"ח דהא דשור טריפה או של אדם טריפה דפטור זה רק בשור הנסקל מחמת שהרג ולא ברובע ונרבע דשם לא הוי כלל גדר איתקש ולכך פקע שם בעלים ממנו ולכך ג"כ בסנהדרין דף ט"ז גבי שור הנסקל של כה"ג לא בעי רק גבי שור שהרג משום דשם איתקש לבעלים משא"כ בנרבע ואף דמלשון רבינו בהל' נ"מ פי"א ה"ג לא משמע כן מ"מ העיקר כך אך זה צ"ע מהך דחולין דף קכ"א ע"ב גבי שחט בה רוב שנים דרובעה חייב איך יהי' שם הדין לענין הבהמה דמלשון רבינו בהל' מא"ס ספ"ד דהוי כבהמה טמאה מה שייך זה אלאחר שחיטה ובאמת רבינו לא נקט זה רק על שור שהרג ולא על רובע ושם אסור לא מחמת זה וכ"כ בח"א שם וע' בתוס"א פי"ד דסנהדרין דבהמה של עה"נ עוקרה ומש"כ התוס' חולין דף ק"מ ע"א דצ"ע אם בהמת עה"נ כשרה לקרבן שם ר"ל אקודם גמ"ד דבשאר נסקלין נעבד בהם גופא עבירה לכך הם פסולים לקרבן כמבואר בתמורה דף כ"ח וכ"מ אף היכא דלית בהן גמ"ד ע"ש בתוס' ובדברי רבינו בהל' אסו"מ ומשא"כ גבי בהמת עה"נ דהם לא עשו שום פעולה רק ממילא הם נאסרים וא"כ י"ל דכ"ז שלא נגמר דינם מותרים לקרבן:גם י"ל דאם הקדישן קודם גמ"ד שוב לא חייל עליהם גמ"ד למ"ד שם דעל קדשים לא חייל דין עה"נ היכא דהם של צדיקים ע"ש בסנהדרין דף קי"ב ומש"כ שם בפ"ד מהל' ע"ז בח"א וע' תוס' ב"מ דף נ"ג ע"ב אך י"ל דזה תליא בהך בעיא דע"ז דף ס"ג גבי אתנן אם קדמה והקדישתו ואח"כ בא עליה בין הקדש להקרבה ובאמת דלכא' קשה דאם נימא דכה"ג אתנן נאסר למה לא מוקי לה הגמ' בזבחים דף קי"ד מה דמק' שם היכא משכחת לה קדשים באתנן נימא כה"ג דחל עלי' שם אתנן למפרע וע' תמורה דף כ"ד ע"א דחד תנא ס"ל דגם על בשר בקדירה חל איסור דחטאות המתות אך גבי אתנן לא שייך זה דחטאות המתות הוי גדר איסור כמבואר בכורות דף ט"ז ושייך לחול אף על בשר משא"כ באתנן דרק על קרבן וע' בד' רבינו פ"ד מהל' פסוה"מ דלא הביא הך דין דבשר בקדרה וע' בפ"ה דמעש"ש בהך מחלוקת דב"ש וב"ה אי שייך ביעור גם בתבשיל אך גבי אתנן לא שייך רק גבי קרבן אך זה יהי' נ"מ היכא דבא עליה בין קבלה לזריקה וכן לגבי עה"נ כה"ג וע' בכריתות דף כ"ד ע"ב גבי הך מחלוקת דר"י ורבנן ובתו"כ פ' ויקרא פ' י"ג פ' כ"א דיליף שם מקרא גבי אשם תלוי לחלק בין נודע קודם זריקה לנודע לאחר זריקה וע' מעילה דף ז' ובירוש' תרומות פ"ח דאם נודע לו בין קבלה לזריקה דהוא ב"ג וב"ח אם יכול לגמור הזריקה כיון שהוא באמצע העבודה וע' תוס' נזיר דף ס"ג ופסחים דף פ"א ע"ב גבי תגלחת דהיכא דלא נגמר גרע מקודם וע' ירוש' יומא פ"ה גבי נשפך הדם בין חתיה להקטרה אי זה הוי כמו גמר או לא ובזבחים דף ט"ו גבי נקטעה ידו של מזה בין זריקה להגיע הדם למזבח. עכ"פ גבי עה"נ קודם גמ"ד י"ל שהם כשרים לקרבן אך זה רק אם הם של צדיקים וע' ב"ק דף מ' ע"ב במחלוקת דרב ושמואל גבי שור האצטדין אי כשר למזבח ובמש"כ רבינו בהל' שקלים פ"ג הי"א דאם נתן השקל מעה"נ לא עשה ולא כלום ונ"ל ג"כ דר"ל קודם גמ"ד ול"ד לשאר קרבנות דכיון דיש מהם שנופלים לשיירי הלשכה ובאים לצורך העיר שפיר חל עליהם גמ"ד של עה"נ וע' בסנהדרין דף קי"ב ע"ב גבי מחלוקת דשמואל ורבינא. עכ"פ י"ל דאסורים אף בע"ח ובגדר מעשה עץ וגם נ"מ בהני אפרוחים של אשירה אי מהני בהו ביטול אם יש שם ע"ז עליהם או רק אה"נ וע' בתמורה דף כ"ט ע"א גבי מוקצה וכן ס"ל להר"א ז"ל בהשגות בהל' איסו"מ פ"ד ה"ד דלאחר שנעשה מוקצה יכולים לבטלו ואף דלכא' ק' דל"ל למימר בע"ז דף כ"ב ע"ב אם איתא דאקצייהו לא הוי מזבין להו לפי שי' הראשונים ז"ל דס"ל דלא כתוס' ע"ז דף נ' ע"ב רק דתשמישי ע"ז לכ"ע הוי מכירה שלהם ביטול וא"כ ע"י מכירה נתבטלה אך י"ל דהר"א ז"ל ס"ל דמוקצה הוא ע"א עצמה לכך לא הוי מכירה ביטול. עכ"פ י"ל דלא מהני ביטול לאפרוחים של אשירה דהם רק גדר איסור ולא גדר ע"ז וכן נ"ל דלכך מבואר בע"ז דף מ"ה ע"ב דגדועי ע"ז קודמין לכבוש א"י והביעור אח"כ משום שס"ל דלאחר שגדען אין עליהם שם ע"ז רק אה"נ וכ"ז שאינם שלו ואינו א"י לא מוטל עליהם החיוב לבער וע' תוס' סנהדרין דף פ' ע"א דאין חיוב לבער אה"נ ונ"מ ג"כ לגבי ב"נ דהנה רבינו פסק בהל' מלכים פ"ח ה"ט דצריכין לקבל על עצמן שיאבדו כל המקומות הרי דגם ב"נ מצווה ע"ז וכמו אביזרייהו וע' סנהדרין דף צ' ע"א דעשה דנתצתם יש בו דין ע"ז גבי נביא שהדיח אך לבערם אינו מחויב וע' ירוש' ע"ז פ"ד ה"ד דס"ל דגבי מצבה די בשבירה וע' ע"ז דף נ"ג ע"ב דבימוס לכ"ע אין עובדין לשברים ודי בפגימה ובד' רבינו הל' ע"ז פ"ח הי"ב וע' בספרי פ' ראה פ' ס"א הנח לה אך באמת נ"ל כך דנהי דהמקום גופא של עגלה ערופה נאסר אף במחובר שלא לזרוע ולחרוש זה רק המקום אבל ליקח ממנו עפר וכ"ד ודאי שרי וע' ירוש' מעש"ש פ"ה דשל ע"ע היה מציין המקום בחגורה של אבנים ור"ל דהסימן הוא דאינו ראוי לחרישה וזריעה ע' ב"ב דף כ"ט ע"ב ופסחים דף מ"ז ע"ב ובחולין דף פ"ח ובתוס':וגם לענין ביה"ק כן דלעשות מעשה בגופה של קרקע ודאי אסור אף בקרקע עולם ולכך לא מוקי הך דעירובין דף ל"א דמקשה שם וכי מותר לקנות בית באה"נ דמיירי בקבר שהוא קרקע עולם וע"כ דזה אסור וע' תוס' ע"ז דף ס"ב ע"ב ע"ש רק היכא שיקח ממנה עפר דבטיל שם קרקע ממנו רק משום דבא מאה"נ אי לאו דהוי תלוש לא מיתסר וע' רש"י חולין דף קל"ט ע"ב וכ"כ בזה בח"א ובח"ב בהשמטה דעפר לא מקרי מחובר וע' סוטה דף ט"ו ע"ב. וכן לקבור בו אדם אחר דזה באמת לא מקרי הנאה עצמית רק כמו פורע חובו וכן משום הך לאו דלא תסיג גבול כמבואר נדה דף נ"ז ע"א ברש"י ובספרי פ' תצא אז אם לא הוי קבר בנין אינו נאסר:וא"כ לפ"ז כיון די"ו אמה הוי עיקר היניקה אם האילן קודש גם השרשים יש בהם שם הקדש לא מחמת דבאין מן האילן רק עצם ההקדש חל עליהן משא"כ חוץ לי"ו אמה אף דקי"ל דהשרשים מתפשטים כ"ה אמה ע' תוס' ב"ב דף כ"ז ע"ב מ"מ אין שם הקדש עליהם ורק מחמת דיונקים מהקדש גם י"ל בהם זוז"ג וכמו גבי אגוז של ערלה ולכך לא נהנין ולא מועלין דרק בהקדש עצמו י"ל דלא אמרינן זוז"ג ע' פסחים דף כ"ז ע"ב דהקדש לא בטיל ולא מטעם שכ' התוס' שם מחמת דהקדש דבר שיל"מ רק דהקדש חמור ואף דבנדרים דף מ"ח ע"א ובתוס' מעש"ש פ"ב חשיב שם חומר במע"ש מבהקדש דעירובו אוסר בכ"ש משא"כ בהקדש ור"ל דמיירי בהקדש שאין לו מתירין אך ע' בד' רבינו פ"י מהל' מעה"ק הי"ב מוכח לכא' דאיסור זרות לא בטיל ואיסור נותר ופיגול לכהנים בטיל אך זה רק היכא דיש בו גדר איסור הקדש אבל לאחר זריקת דמים חזה ושוק של קדשים קלים אף דאסורים לזרים אין זה בגדר הקדש רק דין כמש"כ הר"ן נדרים דף י"א וכן בתרומת לחמי תודה ע' מנחות דף ע"ז ע"ב דזה הוי בעיא שם אי מדמע ופסק רבינו בפ"ט מהל' מעה"ק הי"ג לקולא ואף דבתוס' דתרומות ספ"ח מבואר דחלת תודה דמי ללה"פ לענין דמוע שם רק לענין טומאה וע' בד' רבינו הל' בכורות פ"ג הי"ג דמחלק שם בין צמר בכור דשם בעי דבר חשוב ובין צמר מוקדשין דשם אוסר בכ"ש ולא מחמת טעם הר"א ז"ל משום פדיון וע' מש"כ בזה בח"א בהל' מא"ס בפי"ד ה"ו ופט"ו ה"ח דכל היכא דאפרו אסור או תופס דמים לא שייך בו ביטול וכן גבי הקדש משום דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא. אך זה רק גבי גוף ההקדש אבל היכא דבא מצד איסור הקדש אז ודאי בטיל ומ"מ ממון הקדש יש בו ולכך לא נהנין ולא מועלין וכמו הך דמעילה דף י"ב ע"ב גבי פרש ע"ש ותוס' שם דף כ"א ע"ב גבי מטבעה. עכ"פ י"ל כך דכיון דקי"ל דתנאי יהושע שייכא אפי' בח"ל כמבואר ב"ק דף פ"א ע"ב וכיון דיהושע נתן לנו רשותו שנוכל לזרוע סמוך למיצר חבירו וא"כ י"ל דשיעור היניקה הסמוך לחו"ל לא שייך בזה גדר ירושה וישיבה לכך גבי מעשרות דבעי ירושה וישיבה לא חייל עליהו שם טבל משא"כ לענין ערלה דלא בעי ירושה וישיבה אם השריש מארץ לחו"ל חייב בערלה זהו שי' הירוש' רפ"א דערלה הנ"ל וא"ש מש"כ רבינו כאן סתם:

1 מאי דרוש - כותיים שאין קוברים את הנפלים:

2 לא תסיג גבול רעך - ומוקמינן לה בספרי במוכר קברי אבותיו:

« רש"י על נדה נ״ו ע״ב:כ״ד רש"י על נדה נ״ז ע״א:ג׳ »